ההבדל בין נקבה לאישה

ההבדל בין אישה לנקבה

כפי שאת יודעת, יש הבדל עצום בין נקבה לבין אישה.

במונחים פרימיטיביים אבולוציוניים, נקבה, היא כל אחת שיש לה אברי מין נקביים. הדבר נכון גם לאלקטרון בחומר, ולנקבות בעולם הצומח והחי.

זכר הינו כל אחד, אשר יש לו אברי מין זכריים. הדבר נכון גם לפרוטון בחומר, ולזכרים בעולם הצומח והחי.

זה שאת נקבה, לא אומר שאת אישה.

אישה היא מושג נעלה ביהדות ובקבלה.

אישה במונחים קבליים, זה אדם ממין נקבה אשר מכילה ומתמסרת.

קחי לדוגמא את הירח שהוא נקבי לכדור הארץ וגם לשמש. (כל כוכבי הלכת בכל מערכת שמש, הם נקביים לשמש. משום שהן סובבות סביבה, נמשכות אליה, ורוצות לקבל ממנה אור, חום, וקרניים נוספות חיוניות.) הירח מכיל לחלוטין את כל קרני האור הבאים מהשמש. הירח מתמסר לאור וחום שלהם, ומיד מעביר את זה הלאה לתושבי כדור-הארץ, בכדי שיהיה להם אור בלילה.

ההגדרה של הכוח הנקבי בטבע הוא “כוח ההחזר”. הסיבה שהירח מאיר בלילה (וגם ביום, אך האור שלה לא ממשי ביום, בגלל האור החזק של השמש) נובע מכך, שהירח מחזיר את כל קרני האור שהשמש מטילה עליו.

תתארי לעצמך סיטואציה, שהירח לא היה “רוצה” לקבל את קרני האור מהשמש! אם הירח לא היה “מסכים” לקבל את קרני האור מהשמש שנחשבת לזכר אשר נותן את האור (כוח הזכר הינו נתינה, וכוח הנקבה הינו קבלה) לא היה לנו אור בלילה. בעיקר בתקופה בה לא היה עדיין חשמל בכדור הארץ, והאנשים היו מאוד סובלים.

הכוח הנקבי, הוא כוח שמכיל ומקבל. במונחים פסיכולוגיים, הכוח הנקבי הוא כוח מתמסר ומכיל. הדבר נכון גם בעולם החיות והצמחים.

ניתן בפשטות לומר, הזכר הוא כוח נתינה. אבר המין שלו נותן לנקבה את הזרע שחודר לתוכה. מכאן שהוא כוח נותן. הנקבה היא כוח הקבלה, אשר מקבלת את זרעו של הגבר לרחמה.

מאחר והזכר נכנס וחודר אל הנקבה, הדבר מצביע על הנתינה שלו. מאחר והיא המקבלת, היא הכוח המקבל פאסיבי.

להיות נקבה משמעו לכאורה, לרצות “לקבל”. לרצות שהגבר שלך יקנה לך, יביא לך, ישרת אותך, יספק אותך, ישעשע אותך, יצחיק אותך, יקנה לך מתנות, יביא לך ילדים, וכו’ וכו’.

ברור שהגבר אכן חייב וצריך, להעניק לך ולהיות שם בנתינה עבורך.

אך זה שאת חושבת או בטוחה, שהוא “חייב או צריך”, רק לספק אותך או להעניק לך כל היום, הופכת אותך לאגואיסטית חסרת תקנה. מה שנקרא בקבלה “כוח המקבל”.

לעיתים קורה, שזכרים מתנהגים כמו נקבות והם גם רוצים לקבל משהו מהאישה או מבת הזוג שלהם. הם רוצים שהיא תהיה אימא שלהם, שתכבס להם, שתנקה להם, שתעשה להם כך או כך. זהו כוח נקבי ששולט גם בזכר וזו בעיה מנקודת המבט הקבלית. (ספר זה מתמקד יותר בנשים לכן ארחיב בכך ואתעלם כרגע מזכר שרוצה לקחת והוא נקבי).

הגישה שלך יוצרת את ההבדל.

האם כשאת במערכת יחסים את באה לתת? או באה לקבל?

כששואלים אותך, “מה את מחפשת בגבר”? את לרוב עונה “שיהיה חכם, שיהיה חבר, שיהיה חתיך, שיהיה לו כסף, שאוכל לשוחח איתו, וכו”. תשובות אלה מצביעות שאת מחפשת מישהו בכדי “לקבל ממנו”, ולא בכדי “לתת לו”.

כל עוד אתה עונה כך, את עסוקה בעצמך במקום בו. את עסוקה בצרכים שלך בלבד במקום לראות אותו.




כששואלים אישה נשית אמיתית, “מה את מחפשת בגבר שלך”? היא עונה: “אני מחפשת מישהו לחלוק איתו את החיים שלי. אני מחפשת מישהו שאוכל להעניק ולתת לו את מה שיש לי. באותה המידה, אני רוצה גבר שירצה לחלוק את מה שיש לו”.

מה שיפה בגישה זו, שגם היא וגם הגבר שהיא מחפשת, באים מתוך רצון לתת ולחלוק. כששני בני הזוג באים לחלוק ולתת, אין סכנה שרק מישהו אחד ייתן והצד השני לא ייתן. כולם יוצאים נשכרים. כל צד בא לתת ולחלוק, וכך שניהם כל היום מקבלים זה מזה.

אך ההבדל הוא בגישה.

הגישה של הנקבה, היא: “הוא צריך לתת לי, לספק אותי, להביא כסף, לקנות לי מתנות ובגדים, לקחת אותי למסעדה וטיולים, וכו’ וכו’.

הגישה של האישה הנשית היא: “בואו נחלוק כל אחד את מה שיש לו עבור האחֵר”.

למעשה, הגישה והעמדה האישית, היא זו שקובעת אם את אנוכית ומרוכזת בעצמך, או שאת באמת רואה אותו. במצב זה, את בלתי אנוכית ולא מרוכזת רק בעצמך.

{מתוך הספר "הנקבה שהפכה לאישה"} של נפתלי פרום.




 

השאר תגובה

0

Your Cart

%d בלוגרים אהבו את זה: